קרייזלמן ואח' נ' שירביט חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

1.בפני תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף בעקבות תאונה. התובעים, אב ובנו, אשר היו מעורבים בתאונת דרכים ביום 12.10.08, פנו לקבלת טיפול רפואי אצל רופא המשפחה ביום 15.10.08 והופנו כחודש לאחר התאונה, על ידי כירורג אורטופד לסדרת טיפולי פיזיוטרפיה.

2.ב"כ הצדדים הסמיכוני לפסוק עפ"י סעיף 4 ג' לחוק פלת"ד, כאשר ב"כ הנתבעת ציין כי הסכמתו זו כפופה לטענתו כי דין התביעה להדחות מחמת העדר נזק גוף, וב"כ התובעים טען כי יש לקבל התביעה במלואה ועתר לפיצוי בסך של 10,000 ₪ לכל תובע בצירוף שכ"ט ומע"מ בגינו.

3.ב"כ הצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה. ב"כ התובע לא הגיש מסמכים נוספים על אלו אשר צורפו לכתב התביעה, למעט תלושי שכר.

ב"כ הנתבעת הגיש לבית המשפט פסקי דין, לתמיכה בטענתו כי יש מקום לדחות את התביעה מחמת העדר נזק גוף.

4.ב"כ התובעים טען כי התובעים פנו לטיפול רפואי רק 3 ימים לאחר התאונה, מאחר ודובר בתקופת החג של ראש השנה, מעיון בלוח השנה עולה, כי אין מדובר בתקופת חג בכלל ובפרט לא בראש השנה (אשר בשנת 08 חל ב - 29.9.08).

בנוסף טען ב"כ התובעים כי התובע 1, נעדר מעבודתו תקופה מסוימת, כאשר הוא מסתמך על תלושי השכר ביחס לכך, אולם לא הוצגה בפני בית המשפט כל תעודת אי כושר או מסמך רפואי הממליץ על מנוחה.

5. ב"כ הנתבעת טען כי דין התביעה להדחות בשל העדר נזק גוף, הפנה להגדרת תאונת דרכים, כמשמעותה בחוק פלת"ד, וכן הפנה לשאלה מהו "נזק גוף" כאשר לטעמו, אין המדובר במבחן טכני - פורמלי, אלא במבחן מהותי של הממצאים שהודגמו בבדיקת התובעים וקבלת החלטה בשאלה האם די בתלונות סובייקטיביות בלבד, בשים לב לכך שהתובעים פנו בצוותא חדא לקבלת טיפול רפואי רק ביום 15.10.08 בשעות אחה"צ.

עוד טען ב"כ הנתבעת כי יש להכיל את סעיף 54 לפקודת הראיות גם במקרה של תלונות סובייקטיביות של התובעים, שהינן כדין עדות יחיד.

6.לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, שמעתי את סיכומי הצדדים ועיינתי בכל החומר שהוגש לעיוני, לרבות בפסיקה הרלוונטית שהוגשה לי, סבורני כי דין התביעה להתקבל, אך לא כפי עתירת התובעים.

אני מקבלת את הטענה כי נגרם לתובעים נזק כלשהו הבא לידי ביטוי בתלונותיהם ובסדרת הטיפולים שעברו בעקבות התאונה, אשר אליה הופנו בחלוף חודש מן התאונה. איני מוצאת לקבל את טענת הנתבעת כי העובדה שפניות השניים לטיפול בוצעו תמיד בצוותא יש בה כדי להטיל ספק באמיתות התלונות, שכן כאמור, המדובר באב ובבנו בן ה- 10 ואין לצפות כי אלו יפנו בנפרד לטיפול רופא. מנגד, כאמור, התובעים לא הציגו ראיה כנדרש, להיעדרות מן העבודה כתוצאה מן התאונה, ועל כן לא אוכל לקבל טענה זו. באשר לטענה בדבר החלתו של סעיף 54 לפקודת הראיות, אני מוצאת כי מכלול הראיות הוא כזה שאינו מושתת על עדות בעל דין יחידה.

7.בנסיבות אלה, אני מוצאת לנכון לחייב את הנתבעת לשלם לכל אחד מן התובעים סך של 2,500 ₪ בתוספת 13% שכ"ט עו"ד בצירוף מע"מ. כן, תשיב הנתבעת לתובעים את האגרה ששולמה על ידם.

הסכומים ישולמו בתך 30 יום מהיום אחרת יישאו ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

8.נוכח הסכמת הצדדים לניהול ההליך בדרך מקוצרת והעובדה כי בתיק לא התקיימו יותר מ-3 קדמי משפט, פטורה הנתבעת מתשלום יתרת האגרה.

 המזכירות תמציא העתק מפסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, כ"ט תמוז תש"ע, 11 יולי 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: